לצמוח מתוך הקושי – סיפורה של אורית קופרמן

יש אנשים שנותנים לקושי למשוך אותם למטה, ויש אנשים שלוקחים את הקושי בתור תנופה ליצירה עצמית ומעוררת השראה. כזו היא אורית קופרמן, 40, אם יחידנית לשני בנים ומאבחנת דידקטית במקצועה, שסיימה תואר שני וכבר שוקלת את המשך דרכה האקדמית.

למרות מאמצים רבים מצד הוריה, כבר בילדותה היו לה קשיי הסתגלות רבים. קופרמן הייתה ילדה לא מובנת וכעוסה ובנערותה נפלטה מבתי ספר, בזה אחר זה, ולא מצאה את מקומה. למעשה, המקום היחיד שבו היא כן הרגישה שייכת היה החוג לאומנויות לחימה, שם קיבלה דרך לתעל הכעסים ושם היה היגיון לסדר עבורה.

שלא כמו בעידן של היום, שיודעים לאבחן בעיות התנהגות והפרעות קשב ולתת מענה ראוי ותומך לילד ולמשפחתו, גדלה קופרמן בתקופה שבה המודעות לקשיי למידה הייתה נמוכה, והרגישה שלא קיבלה מענה מצד מערכת החינוך. בכיתה י"א, התקבלה קופרמן לכפר הנוער "הכפר הירוק", שם הכירה מורה שהשפיעה עליה מאוד ושנתנה לה את המקום להיות. קופרמן חוותה שינוי משמעותי בבגרותה ובהתנהגותה ונהייתה מתלמידה בשולי החברה לתלמידה מובילה שקיבלה על עצמה כמה שיותר אחריות חברתית.

לימים, אורי בנה הגדול אובחן אוטיסט בגיל שלוש. קופרמן, שחוותה את קשיי ההסתגלות בצעירותה חשה מבולבלת וניסתה להבין מהי המשמעות האמיתית של האבחנה. מכשהבינה שלא תוכל לעזור לבנה תוך כדי לימוד עצמי, נרשמה קופרמן ללימודי תואר ראשון בחינוך והתמחות בליקויי למידה. במשך הלימודים קיבלה קופרמן כלים רבים, תיאורתיים ומעשיים, ואף קיבלה תמיכה רבה מצוות המרצים. בהמשך, מצאה עצמה קופרמן מעורבת בהתאגדות הסטודנטים ועברה מתפקיד לתפקיד – מנציגת הסטודנטים לדוברת ומשם לתפקיד יו"ר האגודה.

כן, גם אני תוהה מאיפה הכוחות שלה ואיך היא מצאה זמן לגדל לבד בן עם צרכים מיוחדים, ללמוד לתואר ולהיות כל כך מעורבת חברתית בו־זמנית. אז בדיוק פה, בשלב הזה, כשהגישה קופרמן מועמדות לוועד של התאחדות הסטודנטים, הבינה שהמעורבות החברתית גוזלת את זמנה מבנה, הסירה את המועמדות ונשארה בתפקיד יו"ר האגודה עד סיום התואר הראשון. את התואר הראשון סיימה קופרמן בהצטיינות וכבר החלה ללמוד לתואר השני באבחון וטיפול בלקויות למידה.

היום, משסיימה קופרמן גם את התואר השני, אורי כבר בן עשר ואח קטן נוסף לו, כבן שנה, שוקלת קופרמן את המשך דרכה האקדמית, ואני חשבתי לעצמי "וואוו, כל הכבוד לה על הכוח".

לא עבר זמן ממחשבתי האחרונה וההודעה המרעישה לא איחרה לבוא: "אני מתמודדת עם מפלגה בבחירות הבאות של קריית מוצקין", כתבה. "רגע, מה?" שאלתי. "כן, החלטנו להקים מפלגה בשם 'משפחה מיוחדת בקריית מוצקין' – מפלגה של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים". ענתה והוסיפה: "מישהו צריך לעשות משהו למען".

לפני כארבע שנים פתחו אורית קופרמן והורים נוספים קבוצת תמיכה להורים לילדים עם צרכים מיוחדים – קבוצה אשר נתנה מענה וכלים להתמודדות עם הליכים מנהליים ורגשיים. הקבוצה גדלה לאורך השנים ומנהלי הקבוצה, ואורית ביניהם, הרגישו שזה לא מספיק ושהם יכולים לעשות יותר ולתת יותר. הם החליטו להתמודד כסיעה למועצת העיר כדי למקסם את היכולות והרצון שלהם לעזור לכל משפחה מיוחדת בקריית מוצקין.

קופרמן עוסקת בתור מאבחנת דידקטית, שכירה ועצמאית, ואוהבת מאוד את עיסוקה ומלבד הצורך לתת מענה ראוי לגידול ולהתפתחות בנה היא מוצאת בעיסוק זה שליחות אמיתית:

"אבחון דידקטי הוא אבחון ראשוני, שנועד למפות את קשיי המאובחן בתחומי הלמידה השונים. באבחון יש צורך לזהות מקור הקשיים ולשם כך נדרשת עירנות למופעי התנהגות, שיכולים להעיד על הפרעת קשב, קושי רגשי ועוד. נוסף על כך, אם נמצאו קשיים, יש צורך לזהות מוקדי כוח ויכולות של התלמיד להתמודד ולעקוף בעזרתם את הקשיים. הכל צריך להיעשות ברגישות רבה מול התלמיד ומשפחתו."