לנצח את החיים בסטייל – סיפורה של טליה קקון

אין ספק שהחיים מביאים עימם הרבה בשורות, יש טובות ויש פחות, אבל הם לא מותירים לנו הרבה ברירה ומאלצים אותנו להתמודד. דרך ההתמודדות היא תמיד בחירה ויהיו את אלה אשר יבחרו להשתמש בכל מכשול בתור מקפצה נוספת בחיים שלהם. כזו היא טליה קקון, מעצבת בתים און־ליין ובלוגרית עיצוב וכשתקראו על הבשורות הפחות טובות שבישרו לה החיים, תאמרו גם אתם שהיא, ללא ספק, מנצחת אותם בסטייל.

אם נביט רק מעט אחורה נגלה שתחום העיסוק של טליה נולד ממשברים, כשהאחרון שבהם הוא מחלת הפיברומיאלגיה (דאבת שרירים). המחלה תקפה אותה בתערוכת עיצוב במילאנו, אבל זה כבר כמעט סוף הסיפור ואולי כדאי שנתחיל ממש מהתחלה.

טליה, בת 58, אמא לשלושה בנים ומגיעה מבית להורים ניצולי שואה. הוריה עלו לארץ מרומניה, הכירו בארץ וכעבור שנתיים נולדה טליה. תקופת הילדות שלה כנעלם עבורה והיא זוכרת רק את השקט ששרר בבית, שלימים בישר לה כי אין בו כל ברכה.

כבר בגיל 14 חוותה טליה את הטראומה הראשונה בחייה, כשהעירה אותה אימה משנתה ובישרה לה שהיא עוזבת את הבית. כעבור יומיים, עוד לפני שהבינה טליה מה קרה, הגיעה אימה ואספה אותה ואת אחיה לדירה שכורה, אבל לא כמו כל הילדים להורים גרושים ובמקום לקרוא בספר לנוער, בילתה טליה את לילותיה לשמע קריאת כתבי הגירושים הקשים, שהתעקשה אימה לשתף.

את מוטי, אהבת נעוריה, הכירה טליה בגיל 17 והוא היה גדול ממנה בשלוש שנים. הם גרו באותו הרחוב ובילו את כל זמנם זה עם זה. במלחמת לבנון הראשונה, כשחזר מוטי מחופשה לבסיס, שבו שירת בתור קצין, קרתה תאונת דרכים ואת מוטי לא זכתה טליה לראות שוב.
הבכי של המשפחה, הקרבה לכל אחד ואחד מבני משפחתו והאהבה שלא תשוב עוד גרמו לטליה לאבד את דעתה אל תוך הכאב. טליה התנתקה ממשפחתו, התנתקה מעצמה ועד לפני כשלוש שנים הלכה הטרגדיה כצל כבד אחריה. טליה הייתה אז בת 19 ומוטי היה בן 21 בנופלו.

זמן קצר אחרי מותו, סיימה טליה את שירותה בצה"ל והחלה בלימודי תואר בספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן המשיכה ללימודי גרפיקה ותקשורת חזותית והייתה לעצמאית בתחומה עד שהתחתנה בגיל 28.

לאחר כעשור ולאחר לידת שלושת בניה, עזבה טליה את העבודה והקימה עסק עצמאי שנקרא "הפינה של טלי". בעסק זה סיפקה טליה שירותי גרפיקה ומכרה אביזרים מיוחדים למעצבות פנים רבות במשך כארבע שנים, אך כשטליה ובן זוגה החלו בבניית הבית שלהם, נאלצה לסגור את החנות, לקפל את תשוקתה לעיצוב אל תוך המגירה ועסקה במשך 14 שנים בתחום השילוח הבין־לאומי.

בשלב מתקדם לעבודה בתחום השילוח, החלה טליה להבחין בתסמיני מחלת הפיברומיאלגיה וניגשה לאבחון, אבל בשל אבחנה רפואית שגויה, כמעט מצאה טליה את מותה. זה החל באבחנה השגויה ובהמלצה להפסקת גלולות היריון, המשיך בהמלצה להתקין התקן תוך־רחמי למניעת היריון והסתיים בקרע ברחם, שגרם ההתקן, והביא אותה לעבור ניתוח של חיים או מוות. ההחלמה הייתה קשה, אבל הקשה מכול היה הילדה שחלמה טליה להביא אל העולם וכבר לא תגיע. קריעת הרחם יצר נזק בלתי הפיך; הרחם עצר מלתפקד, המחזור הפסיק להופיע והחלום של טליה יישאר חלום עבורה לתמיד.

בגיל 51 החלה טליה בשינוי מהותי בחייה, החלה בלימודי עיצוב הום סטיילינג באוניברסיטה הפתוחה ולאחר כשנה אובחנה רשמית במחלת הפיברומיאלגיה. במחלה זו התסמינים משתנים מאדם לאדם ואצל טליה התבטאו התסמינים באיבוד זיכרון ובאיבוד היכולת ללכת, ובשל מצבה אף פוטרה מעבודתה.

וכאן נכנס הסטייל של אישה שמנצחת את החיים, ולא סתם, אלא בסטייל אמיתי!

מהתבוננות בגירושים הקשים והמכוערים של הוריה, גמרה טליה בדעתה כי אצלה בבית לא יהיה שקט ושיבוא היום שיהיה לה בית פרטי, מלא בשמחה ובאהבה – וזה בדיוק הבית שהיא חיה בו כיום.

את הצל הכבד שנוצר בעקבות מותו של מוטי שחררה טליה בעזרת מילות השיר "למוטי בחלוף 33 שנה", שכתבה לזכרו לפני כשלוש שנים. כדי לשחרר את רגשות האשם על הניתוק ממוטי וממשפחתו, עלתה טליה לקברו לומר לו כי לא שכחה את דמותו ואף הקריאה לו את מילות השיר. כיום טליה קקון מוכרת חברה שכולה בעמותת 'הותיר אחריו אהובה', משתתפת בטקסים לחללי צה"ל והשיר הועלה לאתר ההנצחה אשר הוקם לזכרו של רב"ט מוטי כהן ז"ל.

בנוגע לאבחנה הרפואית השגויה, שקלה טליה לפתוח בתביעות משפטיות, אך הבינה כי זה ישאב ממנה אנרגיות רבות, ולכן בחרה לוותר.

לאחר כחודשיים של התמודדות עם תסמיני מחלת הפיברומיאלגיה, ועם הרבה עבודה עצמית, חזרה טליה קקון לתפקד, פתחה קבוצת נטוורקינג שנקראה "הכוח לצמוח" ואת התשוקה לעיצוב הוציאה מן המגירה בדמות עסק של עיצוב הום סטיילינג און־ליין, המותאם לכל כיס. יש לה עוקבים רבים ברשתות החברתיות והיא אף מנהלת את קהילת 'נשים עסקים והשראה' בפייסבוק.